בתי הקברות מלאים באנשים

בתי הקברות מלאים באנשים שאמרו “יהיה בסדר”

לאט לאט העולם שוקע בנמנמת. לא אגזים ולא אגיד שהגבולות של העולם מתייצבים לאיטם. נראה שבכל שלושה שבועות קמה מדינה חדשה באירופה. ובעולם שבו נרצחים אנשים ומגורשים ממדינתם, קצת קשה לדבר על השלווה היחסית שבה העולם שלנו נמצא. ובכל זאת, העולם הולך ושוקע בנמנמת. הוא נהיה אלים פחות. הסיכוי שלנו למות מוות אלים הולך ויורד בהתמדה במהלך מאות השנים האחרונות. וזה אומר שהעולם מתייצב. לא נשאר על מה להילחם. בכל מלחמה שתיפתח בימינו, הסיכוי להפסיד את כל הנכסים קרוב לוודאי. הסיכוי להרוויח את נכסי השכן קרובים לאפס. כיבוש מדינה שכנה הוא חלום לא סביר. לא עם כל הנשק הגרעיני שמסתובב בעולם. ובלבד שלא יקום איזה משוגע וישמיד את כולנו.

בתי הקברות מלאים באנשים שלא סיימו את האוכל מהצלחת 

לא רבות הפעמים שאני הולך לבית הקברות, אך כל פעם שאני הולך לבית קברות שכזה אני נדהם. השביל שבו הלכתי בפעם הקודמת נעלם, ובמקומו שורת מצבות. החלקה שהייתה ריקה, מלאה. הגדר רחוקה בחמישים מטר משהייתה בפעם הקודמת. וכעת ניתן לראות קבורה בזוגות, בשלשות, בקומות. ובפינת בית הקברות, באזור העתיק, מצבות ישנות, מטות לנפול. אף אחד לא ביקר אותן כבר חמישים שנה. האחרונים שעוד ידעו מי הם הקבורים שם, הלכו לעולמם בסיבה טובה כבר מזמן. אך הם שם, שוכבים בשקט מתחת לגושי האבן הענקיים שלהם, מחכים לביאת המשיח. אליהם יצטרפו, עם השנים, עוד ועוד קברים. בתי קברות יהפכו למקומות שוממים ומלאים בעצמות. מצבות ענק, רבי קומות עצומים, חמישים קומות באוויר של גופות, ואיש לא ידע למי הם שייכים. רק ידעו כי קו הרקיע המתמלא בקברים - והכול על פי ההלכה - הינו תזכורת לגדולתנו. כי כל עוד אנחנו כאן, אנחנו יכולים להגן על הקברים. וכל עוד הקברים כאן, סימן שעוד לא כלינו במלחמה.

בתי הקברות מלאים באנשים שאמרו שבתי הקברות מלאים באנשים

חיים היום בעולם יותר אנשים משמתו אי פעם בהיסטוריה האנושית. זה אומר שאם כולנו היינו רוצים לשחק את המלט בו זמנית, לא היו מספיק גולגולות לכולם. בתל אביב רבתי חיים כשני מליון איש. השטח הדרוש לקבור אותם שקול לשטח העירוני שבו הם חיים כיום. חישבו על כך. תל-אביב של החיים, תל-אביב של המתים. על כל גורד שחקים שמקימים ליד רכבת מרכז, צריך להקים גורד שחקים מקביל להכיל את הגופות. העיר שוקקת החיים, והעיר יונקת החיים. תל אביב של מעלה, תל אביב של מטה. כל מבנה חדש בגוש דן צריך להכיל חניון תת קרקעי ומפלס קבורה, מתנה מהקבלן, על חשבון הברון.

בתי הקברות מלאים באנשים שאוהבים היסטוריה
ביפו מתנהלים היום כמה פרויקטים של רשות העתיקות להצלה של מידע ארכיאולוגי. את הקידמה לא ניתן לעצור, כך שחלקים משרידי ההיסטוריה הקבורים בתל יפו יושמדו. אין בכך פסול - כל העיסוק בחפירות ארכיאולוגיות מתבסס על כך שההיסטוריה נקברה ונחפרה, נקברה ונחפרה. הקיר ההלניסטי נפרץ כדי לפנות מקום לבאר עות’מאנית, שבתורה הפכה לצינוק בריטי. ובמקום בו צילמו את השוטר אזולאי, יפורק קיר בן אלפיים ושלוש מאות שנה כדי לפנות מקום לחניון. ועוד אלפיים ושלוש מאות שנה, יהיו ארכיאולוגים שיחפרו בתל יפו ויגידו - מעניין מאוד, נראה כי יש כאן שרידים של חניון קדום, עוד מהתקופה שהיו להם רכבים. ואז הם ישברו את השרידים ויבנו שם קיר הלניסטי. בכל מקרה, מתברר כי הקדמה הזו נעצרת, נכון לעכשיו, רק על ידי דבר אחד. קברים. עשרות ומאות קברים. מתברר כי לא ניתן להרים ולו אבן שפה אחת ביפו, מבלי להטריד את מנוחתו של שוכן עולמים כלשהו, יהיה הוא יהודי או מוסלמי. במהלך חילופי השלטון התכופים שהתרחשו באלפיים השנים האחרונות, נקברו לא רק המתים של יפו, אלא גם הקברים של המתים, וגם הבתים שבנו על גבי המתים הללו. ומרגע שמתים אלו נחשפים, שוב אין להזיזם.

בתי הקברות מלאים

יש לנו, לעם היהודי, זיכרון של פיל. יותר מאלפיים שנות היסטוריה אנחנו זוכרים בצורה חיה ומוחשית. כל דור ודור צריך לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים, כאילו הוא גורש מן הארץ, כאילו הוא ניצח את הצורר הנאצי, כאילו הוא זכה להגיע אל המנוחה והנחלה, כן יהי רצון אמן. אנחנו עומדים על כתפי ענקים, שהצליחו להתגבר על קשיים אין-קץ ולהביאנו לכאן. אין זה פלא שאנו חיים בעברנו, שהרי עברינו המשותף הוא הדבר האחד שקושר את כולנו יחדיו. עם זאת, אני תוהה - האם לא כדאי לנו לפעמים, רק פה ושם, לשכוח? האם לא כדאי להוריד מעלינו מעולו של העבר? רק כדי שלבנינו ולבני בנינו יהיה מקום לעמוד על כתפינו, מבלי לראות קברים מקיר לקיר. אלוהים יודע שגם כך כבר צפוף שם מספיק.

עומר | 14 בנובמבר 2007 | מי, אני? | תגובות